"הדבר היחידי שאני יכולה להביא לעולם זה אותי": נטע צ'רנר על שחרור, הקשבה פנימית ותהליך של דיוק מתמיד

בפרק החדש של פודקאסט 'בונים רחוק' בהנחיית מרב מילר ואביב כהן, מתארחת היזמת, יוצרת התוכן והמשפיענית נטע צ'רנר, בעלת קהילה גדולה ומעורבת, לשיחה פתוחה על התהליך שעברה בשנתיים האחרונות: עזיבת הבית והרכוש, מעבר לחיים נוודיים, שינוי ביחס לכסף וליזמות, והבנה חדשה של מה זה בכלל להקשיב לעצמך

הפרק החדש בפודקאסט 'בונים רחוק', בהנחית מרב מילר ואביב כהן, נפתח בשאלה פשוטה לכאורה לאורחת של הפרק, נטע צ'רנר: מי את היום? וצ’רנר עונה בכנות שהיא לא ממש יודעת להכין תשובה קבועה. "כמו נטע, זה צומח וזה משתנה, לא יודעת מה אני כזה, היום אני כזה", היא אומרת, ומספרת שדווקא בתקופה שלפני ראש השנה היא נוהגת לעצור ולדייק את עצמה מחדש. "אני כל הזמן כזה עוצרת שואלת: האם זה באמת מה שאני עדיין רוצה או שזה הגרסה של שנה שעברה?". באחת מהנסיעות האחרונות שלה, היא מספרת, היא בחרה לנסוע בלי מוזיקה ובלי פודקאסט, רק בשביל לשמוע את עצמה. "היה לי התעוררות רוחנית", היא צוחקת.

מהשקט הזה עוברת צ’רנר לספר על שינוי נוסף שחל אצלה: להפסיק לשתף כל רעיון ברגע שהוא נולד. שש שנים היא נהגה לספר הכל מראש, מתוך אמונה שמי שמפחד מעין הרע, יהיה לו עין הרע. היום היא רואה בזה עניין אחר לגמרי. "זה כמו להוציא תינוק בחודש שלישי, הוא עדיין לא בשל", היא מסבירה, ומוסיפה שרעיון שעדיין לא התגבש זקוק לרגע של הגנה, לפני שהוא נחשף לספקות ולדעות של כולם. "חצי מהדברים שאנשים אומרים לא באמת עושים, כי הם לא באמת מגיעים לזה, זה מגיע מתוך לחץ", היא אומרת, ונותנת דוגמה מתוך חייה: כשרצתה להפסיק לעשן, היא הכריזה על זה בקול, אבל הפעם זה הגיע ממקום פנימי אמיתי, לא מדחיפה.

פרק חדש של חיים נוודיים, בלי כתובת קבועה

חלק ניכר מהשיחה מוקדש לתהליך שעברה צ’רנר לפני כשנה וחודשיים, כשעזבה את הבית ומכרה את כל מה שהיה בו. מה שלא נמכר, היא חילקה: פתחה סטורי, הזמינה כל מי שצריך להגיע אליה הביתה, ותוך זמן קצר הגיעו מאות אנשים שלקחו איתם הכל, מכבלי טעינה ועד קולבים. "תמיד הפיזי הולך עם הנפשי ביחד", היא אומרת. "כשאת משחררת דברים פיזיים את משחררת אנרגיה, ויש לך יותר מקום ברמה הנפשית להכניס דברים פנימה". לדבריה, הרגע שהוביל להחלטה הגיע בשבת רגילה, כשניקתה את הבית ושאלה את עצמה בקול למה בעצם היא צריכה את כל זה, בלי ילדים ובלי מחויבות למקום מסוים.

מהרגע הזה נפתח אצלה פרק חדש של חיים נוודיים, בלי כתובת קבועה. צ’רנר מספרת שהיא מתכננת לכל היותר שבועיים קדימה, בלי מסלול קבוע, ומגדירה את עצמה כאדם סקרן שרוצה לראות איך אנשים אחרים חיים בפועל, לא רק לשמוע על זה. היא עברה בין ברנינג מן, אילת, סיני, מושב וקיבוץ, וכל מקום שבו התארחה לימד אותה משהו קטן שלא הייתה מגיעה אליו לבד. "אחד הדברים הכי כיפיים כשאני גרה ב–Airbnb וסאבלטים זה להגיע הביתה ולפתוח את הארון, פתאום אתה מגלה ויטמינים ושואל את עצמך: מה הוא יודע שאני לא יודעת?", היא מספרת, ונזכרת גם באופניים שקיבלה במתנה במושב, שבזכותם טיילה בשבילים שלא הייתה מגיעה אליהם בעצמה. במסגרת הנדודים האלה גם התארחה אצל משפחה מקיסריה, שהזוגיות היציבה שלה, לדבריה, הפכה עבורה למודל שלא הכירה בבית שבו גדלה.

"אינטואיציה זה משהו שקיים לכולם – השאלה כמה נותנים לו מקום"

כשהשיחה עוברת לתחום התוכן, צ’רנר מתארת גישה שמנוגדת לאינסטינקט הרווח ברשת. במקום לרדוף אחרי עוקבים או לתת לקהל את מה שהוא מבקש לשמוע, היא מדברת על הצורך "לשייף" את עצמה עד שהצבע הייחודי שלה יהיה ברור. "הדבר היחידי שאני יכולה להביא לעולם זה אותי", היא אומרת, ומשווה את זה למי שמנסה למכור יהלום ברחוב לעומת מי שמלטש אותו עד שאנשים באים לחפש אותו בעצמם. היא מודה שכיום היא מחפשת שותף שיוכל להפיק עבורה תוכן ופרויקטים בקנה מידה גדול יותר, אבל מדגישה שהיא לא ממהרת: "עדיין לא מצאתי את הבן אדם שזה קליק-אין".

הגישה הזו מתחברת גם ליחס שלה לכסף. צ’רנר מספרת שהיא לא מונעת מכסף כשלעצמו, אלא רואה בו כלי וחופש שמגיעים אחרי שיוצרים משהו אמיתי. היא מציינת שהיא מקבלת כל הזמן הצעות לשותפויות, אחוזים ואפילו נדל"ן, אבל בוחרת שלא לקפוץ על אף אחת מהן עד שהיא מרגישה חיבור אמיתי לרעיון ולאדם שמאחוריו. את הדוגמה הכי בולטת לכך היא מוצאת בסיפור הקמת קורס האנגלית שלה, שהתחיל מרצון אישי ללמוד אנגלית, עבר דרך ימים אינטנסיביים שבהם יצרה תוכן על השביעי באוקטובר מטעם הקונסוליה בניו יורק בלי לדעת כלל לכתוב אנגלית תקינה, והסתיים בקורס דיגיטלי ל-4,000 תלמידים. "בכלל לא חשבתי על זה מלכתחילה", היא אומרת. "משהו שהיה הובי הפך למשהו שיצרתי כמוצר, ואז הכסף פשוט הגיע".

לקראת סיום הפרק חוזרת צ’רנר לעניין שמלווה את כל השיחה: האינטואיציה. לדבריה, זו לא תכונה שיש רק לחלק מהאנשים, אלא מיומנות שכולם יכולים לפתח. "זה פשוט לחזור אלייך הביתה", היא אומרת, ומספרת שלאורך שש השנים האחרונות היא חדה יותר, מהירה יותר ומדויקת יותר בקבלת החלטות מאשר בעבר, בזכות התרגול המתמיד של ההקשבה הזו. "זה משהו שהוא קיים לכולם", היא מסכמת, "ופשוט השאלה כמה נותנים לו מקום".