"לפני שילדתי ילדים, ילדתי עסקים": דורין דותן פרקש על הדרך מיומן מסע ברשת ועד עסקים משלה

בפרק הנוכחי של פודקאסט 'בונים רחוק' בהנחיית מרב מילר ואביב כהן התארחה דורין דותן פרקש, משפיענית, יזמית ואמא לשלוש בנות, לשיחה על ההתחלה בשיתוף היומיום ברשתות, על הפסדים של מאות אלפי שקלים בימי הקורונה ועל בניית מותגים כשהיא סוגרת הכול בעצמה. "אין אצלי בריפים, אני לא מדקלמת טקסטים"

דורין דותן פרקש היא אמא גאה של ליב, נאיה ואמה – וגם מנהלת עסקים ושיתופי פעולה: משרד פרסום, חנות תכשיטים בנווה צדק ואתר לעיצוב הבית. את כולם בנתה בלי תמיכה כלכלית, מתוך חינוך ירושלמי נוקשה שבו אמרו לה 'לצאת לדרך ולהתמודד'. בפרק הנוכחי של 'בונים רחוק', בהנחיית מרב מילר ואביב כהן, היא מדברת על המינון בין תוכן אורגני לשיתופי פעולה, על הסירוב לקמפיינים שלא מתאימים לה ועל התקופה שבה הכול נעצר והיא נאלצה להמציא את עצמה מחדש.

"זה היה יומן מסע"

תחילת הדרך שלה, מספרת דותן פרקש, הייתה רחוקה מכל כוונה עסקית. "אבא שלי חשב שאני אחוזה באיזשהו דיבוק, כי כל יום הייתי עם הסלפי ביד", נזכרה בתקופה של הרשת החברתית Shox ו-Myspace. היא אהבה לתעד את היומיום, לפרסם המלצות ולהראות מה היא עושה. "אנשים שוכחים שהסושיאל התחיל משיתוף החיים שלי", אמרה, ותיארה את הימים ההם כיומן מסע. היום, לדבריה, מספיק שמישהי נמצאת בחו"ל כדי שיניחו שהיא בשיתוף פעולה עם המלון.

"אני לא לוח מודעות פרסום"

על כל קמפיין, לדבריה, 90% מהתוכן שהיא מפיקה הוא אורגני. לרוב היא זו שיוזמת את הקשר עם העסקים שהיא מקדמת, ולכן קל לה יותר לומר לא. דוגמה אחת היא Weleda, מותג טיפוח שהיא מלווה כמעט שבע שנים, מהתקופה שבה השתמשה במוצריו בהיריון ועד היום, עם מוצרי הבייבי של בנותיה. "תפתחי את כל המגירות שלי בבית, זה מה שתמצאי", אמרה. את הסירוב לקמפיינים היא מסבירה בפשטות: "אני אחת, אני לא יכולה להכיל יותר מזה". היא מעדיפה לקחת נישה בקטגוריה, ומסכמת: "אני לא לוח מודעות פרסום, אני נותנת את ההמלצות האמיתיות שלי". בלי בריפים ובלי טקסטים מוכנים, כל מוצר שישאלו אותה עליו היא יודעת לפרט, "כי אני חיה אותו, כי אני נושמת אותו".

"הופכת את העולם כדי לגרום לזה לקרות"

את העסקים שלה היא מתארת כתשוקה ליצירה. "הייתי קמה בבוקר עם ג'ננה כזאת או אחרת והייתי הופכת את העולם כדי לגרום לזה לקרות", סיפרה. האתר לעיצוב הבית נולד בקורונה, כשהפח בדירה באלנבי נשבר, החנויות היו סגורות ולא היו משלוחי אונליין של פריטים לבית. "עיצוב הבית הוא אחת התשוקות הגדולות שלי, אני הנדימן שמחליפה ידיות וברגים בעצמי ומתעדת את השיפוצים".

"אבא שלי אמר לי – צאי לעבוד ואם תתקעי, אני כאן"

כשהקימה את משרד הפרסום, בגיל עשרים ושלוש, כבר היה לה משרד ברוטשילד, אבל את הדרך התחילה בבתי קפה. הדרך כולה נשענה על מה שלמדה בבית. כשביקשה מאביה 1,000 ש"ח בחודש לשכירות כסטודנטית, הוא סירב: "הוא אמר לי צאי: תעבדי, ואם תיתקעי את יודעת שאני כאן". היא מדגישה שהרקע הזה לא הפך את הדרך לקלה. "בעולם הפרסום לא צריך להשקיע כסף חוץ מלהיות נותן שירות, והשעות שלי לא עלו לי כסף". עד היום היא הסוכנת של עצמה, סוגרת הכול בעצמה, ומנהל החשבונות שלה הוא בעלה. "הלוואי והייתי יודעת לשחרר יותר", היא מודה.

"הבנתי שאני צריכה להמציא את עצמי מחדש"

על הכישלונות היא מדברת בגלוי. לפני הקורונה שיפצה משרד ברוטשילד והשקיעה בו את כל החסכונות שלה. אז הגיע המשבר. "בבוקר אחד קיבלתי עשרים טלפונים של 'אנחנו עוצרים'", סיפרה, כשבמקביל גם חנות התכשיטים נעצרה וההוצאות המשיכו. היא מדברת על הפסדים של מאות אלפי שקלים ועל תקופה של אפס לקוחות. "אני זוכרת את עצמי ב-"meltdown", נשברת, בוכה מול המראות, אומרת לבעלי: אני צריכה להמציא את עצמי מחדש". מה שעזר, לדבריה, היה האמונה שתמיד יש סיכוי של 50-50. "או שזה יצליח או שלא".

בבוקר שאחרי התחילה 'לדפוק על דלתות' בטלפון. בהתחלה מכרה את עצמה בסכומים שלדבריה אי אפשר לקרוא להם סכומים, ועבדה ללא תגמול. "עם הרבה אש בעיניים", היא אומרת. המותגים שעובדים איתה קוראים לה שחקנית נשמה, כי היא נכנסת כשותפה ולא כספקית חיצונית. "כשמשקיעים בי משהו, אכפת לי שזה יצליח. אני רוצה שזה יתפוצץ".

יותר מחלום אחד

כשנשאלה מה הצעד הבא, ענתה קודם כול בדבר אחד: "המשפחה והילדים זה לפני הכול". מעבר לכך היא לא מתכוונת לנעול חלום אחד, כי הוא "נמצא במיליון ענפים". היא חולמת על עולמות של ילדים ועיצוב, אופנה וטקסטיל, וגם על קולקציית אופנה משלה. בשונה מפתיחת העסקים בעבר, היום היא מעדיפה שיתופי פעולה עם חברות שיש להן כוח, עבודה טובה ולוגיסטיקה. "תנו לי להכניס את הצבע שלי פנימה", אמרה. "ואני יכולה להגיד לך שיש יותר מחלום אחד".