"האהבה שלי לעצמי לא תלויה בדבר":
דנה זרמון פותחת את הלב על בניית אימפריה, הציפיות של הקהל והמנוע של האימהות

פודקאסט 'בונים רחוק' בהנחיית מרב מילר ואביב כהן מתרחב בעונה החדשה ומארח דמויות מעוררות השראה מעולם העסקים והסושיאל. בפרק פתוח, אישי וכנה במיוחד, מתיישבת לשיחה דנה זרמון – מראשונות יוצרות התוכן בארץ – ומספרת על הפיכת פלטפורמה אסתטית לעסק משפחתי משגשג, ההתמודדות עם שיח רשת חריף, והשאיפה לבנות בניינים ולצאת לפנסיה מוקדמת.

העונה החדשה של פודקאסט "בונים רחוק", בהנחיית מרב מילר ואביב כהן, מביאה אל המיקרופון דמויות מעוררות השראה מתחומים עסקיים מגוונים ומעולמות הסושיאל הסוערים. האורחת בפרק הנוכחי היא לא אחרת מאשר דנה זרמון, "אימפריה נשית" על פי ההגדרה של מילר וכהן, וחלוצה אמיתית של עולם הבלוגים והמשפיענים בישראל.

השיחה נעה בקלילות ובעומק בין הזוהר והלייף-סטייל לבין המציאות העסקית המורכבת ומלאת העבודה הקשה שמתחוללת מאחורי הקלעים של הפיד המושלם.

"משרד פרסום של אישה אחת": הדרך אל הביזנס

כשזרמון מתבקשת לחזור אל נקודת ההתחלה, היא חושפת חוסר הבנה כמעט משעשע שאפיין את צעדיה הראשונים ברשת החברתית: "התחלתי בלוג אופנה ולמדתי מה זה רשתות חברתיות מתוך מחשבה שזה בכלל אפליקציה לעריכת תמונות". אך מרגע שהבינה שמדובר בפלטפורמה רבת-עוצמה לשיתוף, היא החלה לשתף ללא הרף – תחילה תמונות אסתטיות ויפות, ובהמשך סיפור חיים שלם שנפרש לעיני המצלמה.

התפנית מתחביב לעסק מניב התרחשה במהירות. זרמון, שהגיעה מבית של אנשי פרסום ומבינה היטב את כוחם של שיווק, מיתוג ופרובוקציה מחושבת, זיהתה את הוואקום שהיה קיים בארץ באותה תקופה לעומת נשים מובילות בחו"ל. "אמרתי אוקיי, יש לי ביד משרד פרסום. יש לי גם את הפלטפורמה לפרסם, גם את הכלים ליצור, ועשיתי את השילוב". השילוב הזה הפך לעסק של ממש שכבר למעלה מעשור מפרנס משפחה שלמה ומתורגם לשיתופי פעולה יוקרתיים בארץ ובעולם – החל מקולקציית אופנה משותפת עם בית האופנה "משכית" ועד להזמנה להקרנת הבכורה של "השטן לובשת פראדה" במילאנו.

"השריר החשוב ביותר ברשת": סוד הרלוונטיות

אחת השאלות המרכזיות שעולות בשיחה היא כיצד מצליחים לשמור על מעמד מוביל ורלוונטיות לאורך שנים, בקצב המטורף של הרשתות החברתיות. לזרמון אין נוסחה מתמטית מדויקת, אך היא מצביעה על מיומנות קריטית אחת: "להמציא את עצמך מחדש. זה השריר שהכי חשוב לאמן אותו כשעובדים דרך הרשתות החברתיות".

היא מתארת את הרשת כבמה דינמית שבה התוכן רץ במהירות מסחררת – מקום שבו המשתמש יכול תוך שלוש דקות לבכות מהתרגשות, לכעוס בטירוף ולצחוק בקול רם. הטיפ המרכזי שלה ליוצרי תוכן הוא "פשוט לקפוץ למים ולא לחשוש מכישלון או מביקורת, מה שעובד עובד, מה שלא עובד, להתקדם ממנו". עבור מי שמפחד מטעויות, לזרמון יש תזכורת פשוטה ומרגיעה: "יש איזה כפתור שכולם שוכחים שהוא קיים, זה הכפתור של המחיקה. אז אם יש משהו שממש לא עומדים מאחורה ולא רוצים אותו, אפשר למחוק אותו".

"האהבה שלי לעצמי לא תלויה בדבר"

לאורך השנים, זרמון הפכה למודל לחיקוי עבור נשים רבות בתחום דימוי הגוף והביטחון העצמי, עוד בימים שהמודלים המובילים ברשתות היו נוקשים ומצמצמים בהרבה. היא מבהירה כי מעולם לא ניסתה להיות "גורו" – "פשוט הבאתי את האמת הפנימית שלי לקדמת הבמה".

בכל הנוגע לתמונות שהעלתה בתחילת דרכה בבגדי ים או הלבשה תחתונה, מבלי להחזיק בנתונים הפיזיים של 'דוגמנית מסורתית', זרמון אומרת כי "אני מסתכלת במראה ואני אוהבת את מה שאני רואה. אנשים חושבים שאם את אוהבת את עצמך אז את לא רוצה לרזות או להשתנות, וזה לא קשור. אני יכולה להיות 10 ק"ג יותר או 10 ק"ג פחות – אני עדיין אוהבת את עצמי. האהבה שלי לעצמי לא תלויה בגודל המכנסיים שלי או בכמה האוזניים שלי גדולות או קטנות. אנשים חושבים שהם יכולים לאהוב את עצמם רק כשהם מושלמים, אבל אנחנו יצור דינמי שמותר לו להשתנות, להשתפר ולהתחרט".

הגישה הזו באה לידי ביטוי גם באחריות החברתית שלקחה על עצמה. זרמון נזכרת בשיח הציבורי החריף שהתפתח סביב ביקורת על תכני "הלוק היומי" שלה. בעוד שזרמון נטתה בתחילה להגיב בקלילות, היו אלה אלפי העוקבות שלה שנעלבו בשמה ובשם נשים בכלל, מה שגרם לה להבין את גודל האחריות ואת עומק החיבור שיש לה עם הקהילה שלה.

הגבול הדק של החשיפה והמנוע של האימהות

חלק בלתי נפרד מחייה של זרמון מתנהל מול המצלמות, ועדיין, היא מודה שהיא מפעילה צנזורה עצמית ומחזיקה בגבולות ברורים. נקודת הרגישות העיקרית שלה היא ילדיה. למרות שהיא נהנית לשתף רגעים משפחתיים, "כאשר אני מרגישה שהחשיפה מייצרת עודף תשומת לב או תגובות שלא נעימות לי, אני בוחרת לקחת צעד אחורה ולצמצם את הנוכחות שלהם בסטורי".

הפיכתה לאם "בשידור חי" מול הציבור שינתה אותה עמוקות ברמה האישית והעסקית כאחד. "האימהות נתנה לי המון כלים להתמודד עם העולם, עם הבנה מוחלטת שהעולם הזה קשה ואני צריכה להיות בתפקיד המגן", היא משתפת. האימהות החדירה בה אומץ ואנרגיות חדשות, והפכה למנוע פנימי אדיר שמשפיע על כל תחום בחייה: "אני מונעת מתוך הבנה שאני בונה להם חיים. ואם אני בונה להם חיים, אני צריכה לבנות גם לי חיים".

"הרוב טוב": לעבוד קשה ולבנות רחוק

למרות שהאינסטגרם מציג לעיתים חיים ורודים ונטולי דאגות, זרמון מבהירה שהיא עובדת קשה מאוד. ניהול עסק, פיתוח מותגים, שימור קשר רציף עם לקוחות והמצאה עצמית מחדש דורשים משאבים מנטליים עצומים לאורך כל שעות היממה. הנוסחה האישית שלה להתמודדות היא ההכרה ש"הרוב טוב" – תמיד יש מה לשפר, וטוב שכך, כי אחרת היה משעמם.

השאיפות של זרמון לעשור הקרוב נותרות שאפתניות ורחוקות. בצד המשפחתי היא מייחלת לעוד ילד, ובצד העסקי המטרות שלה ברורות: להפוך את מותג הלבשה התחתונה שלה, "זאזה", למותג הגדול ביותר במדינת ישראל.

אין ספק שזרמון מייצגת את הדור החדש של נשות העסקים בישראל – כאלו שמבינות שתוכן הוא כוח, שקהילה נבנית על כנות וחיבור אמיתי, ושבנייה לגובה דורשת בראש ובראשונה בסיס פנימי איתן של אמונה עצמית שאינה תלויה בדבר.