"כדי שמשהו יחיה ויעבוד, הוא קודם כל עסק": תמיר ברלקו על הדרך מארקפה לקפה עוטף

בפרק הנוכחי של הפודקאסט 'בונים רחוק' בהנחיית מרב מילר ואביב כהן התארח תמיר ברלקו, יזם ומייסד שותף של רשת ארקפה ומי שהקים את קפה עוטף, לשיחה על הדרך מבית קפה במגדל האופרה לשרשרת עסקים שמחברת יישובי עוטף ויצרנים מהפריפריה לקהל תל אביבי. "צריכים לעטוף את כולם", לדבריו

תמיר ברלקו מגדיר את עצמו קודם כל כיזם, מי שכל הזמן מחפש משהו שירגש אותו וייצר משמעות. הוא פתח בית קפה בזמן הלימודים, נשאר כ-15 שנה בארקפה, הקים רשת בתי קפה בסין ושימש סגן נשיא עולמי בסלינה. אחרי ה-7.10 קיבל טלפון שהוביל אותו לפרויקט החשוב ביותר עבורו – קפה עוטף. בפרק הנוכחי של 'בונים רחוק', בהנחיית מרב מילר ואביב כהן, הוא מספר איך נבנה המיזם, איך מוסיפים לו עסקים וחברות נדל"ן, ולמה הוא מאמין שהעסקים שמאחוריו אינם זקוקים לרחמים.

"הייתי ילד שהשתחרר מהצבא"

הכול התחיל כשברלקו פתח בית קפה במגדל האופרה בזמן שלמד מנהל עסקים, וכשסיים אמר לעצמו שהוא גמר עם התחום ורוצה לעבוד בשוק ההון. אז הכירו לו את קובי שמר, שביקש ממנו ללוות את אשתו, שרצתה לפתוח בית קפה איטלקי בשם ארקפה. "אמרתי לו, אני רוצה לעבוד בשוק ההון. הוא אמר, תלווה אותה שלושה חודשים ויש לך ג'וב". הוא נשאר 15 שנה. ארקפה נולדה ב-1995, והיום יש לה למעלה משבעים סניפים. המותג שייך למפעל שפועל בליבורנו מ-1904. "זה קפה איטלקי על אמת", הוא מדגיש.

"בוא נפתח להם בית קפה"

ברלקו מספר שפנתה אליו חברת הפקה בעקבות ה-7.10, בשם שני יישובים, נתיב העשרה ורעים. הם רצו מכונת קפה שישתו. הוא הציע משהו אחר: "אמרתי להם, חברים, בוא נפתח להם בית קפה". הסניף הראשון נפתח בשרונה. מההתחלה הבין שצריך סיפור אמיתי עם תוכן. "נתנו במה לעסקים קטנים מהעוטף, ובחנות אפשר היה לקנות אפטל, תמציות פטריות של מוגו ומוצרים של יצרנים נוספים שהיו במצב שאין להם איפה למכור. "בנינו את המותג סביב הכלנית והוספנו מרצ'נדייז. תל אביב עמדה בתור, והמחזורים עלו על אלה שהוא הכיר מארקפה".

"פתאום הרגשתי כמו פסיכולוג"

ברלקו חשב שהוא נותן לצעירים סיבה לקום בבוקר, ולא הבין עד כמה זה מהלך שיקומי. "פתאום הרגשתי כפסיכולוג לכל דבר. התעסקתי בשיקום הנפש של האנשים". כל העובדים הגיעו מנתיב העשרה, והוקמה ישות משפטית משלהם. "זה היה עסק שלהם מאה אחוז". כשהסניף הצליח, בנק הפועלים הצטרף. אחריו נפתח סניף עם רעים, בהובלת בת קיבוץ שבעלה נרצח, תחת השם שוקולטייה. הסניף בפלורנטין, לדבריו, "עשה מחזורים דמיוניים, ועיריית תל אביב וגורמים נוספים התנדבו ותרמו".

"טעמים של תקווה"

אחרי שרשרת של סניפים ופופ-אפים, אחד מהם ביד מרדכי, התחילו סיורים בשם "טעמים של תקווה". חברות הייטק הגיעו לעוטף לחוויה קולינרית. "בפטל של מור הוכנו סנדוויצ'ים על בסיס פטל וגרידת פטל, ובמוגו פטריות הוקמה עמדת אינדוקציה שבה האורחים מקפיצים וטועמים". אחת מהחברות הסכימה לתרום, וברלקו הציע לחבר אותה לשדרות. כך נולדו 24 מלגות בשווי 240 אלף שקל ללימודי הייטק, ומפגש של בני 17 משדרות עם החברה. "כך אתה יוצר אחדות ושיח אחר לגמרי מהמציאות הקיימת", אמר.

"עוטף ישראלי"

הפרויקט האחרון ממוקם בבניין Beyond בתל אביב, ומיושם בשיתוף חברת תדהר. את המתחם הוא כינה "עוטף ישראלי", כדי לחבר גם את הצפון. הוא גייס נבחרת שפים, ביניהם יובל בן נריה, אבי ביטון, גיא גמזו ואבי לוי, וכל אחד בחר עסק לחבר אליו. בן נריה בחר משתלה בעוטף שמוכרת פירות טרופיים למסעדות מישלן בעולם. גמזו לקח חוות וואסבי בצפון ובנה סביבה מנה. במתחם פועל food truck עם שפים מתחלפים, וגם דוכנים של העוטף. "הם לא הכירו אותם", אומר ברלקו על העסקים. "זה עוד יותר הדהים אותי".

"אני בניתי את זה מהרגע הראשון כעסק"

השאלה על המודל הכלכלי הובילה את ההסבר החשוב ביותר בפרק. "אני מאמין שכדי שמשהו יחיה ויעבוד, הוא קודם כל עסק". בחנות במתחם בתדהר, שבעים אחוז מהמכירות הולכים ליצרנים, ושלושים אחוז מכסים את ההוצאות והשכירות. אין סיכון במלאי, כי היצרנים מקבלים בחזרה את הסחורה שלא נמכרה, וכל סניף פועל כמו זכיין שהתקציבים שלו מגיעים מברלקו, בלי שהוא צריך להביא כסף.

"הם לא צריכים תרומות"

ברלקו מבקש לתקן תפיסה שהשתרשה בכל הנוגע לאוכלוסיות שהושפעו מה-7.10. "כולם אומרים 'בוא נעזור להם'. הם לא צריכים שיעזרו להם. העסקים בעוטף ובצפון הם חזקים ומצליחים, הם חוו טראומה, אבל הם לא צריכים תרומות". מה שהם צריכים, לדבריו, הוא לדעת שהטראומה הזו לא תחזור. הוא מספר שמי שהיה יושב ראש נתיב העשרה, כתב לו שלא ישן בלילה בגלל כמות הפיצוצים ששמע בעבר. "זה לא נגמר, הפחד עדיין מושרש שם". יחד עם זה, האחדות שנוצרה בין האנשים והעסקים "הרבה יותר עוצמתית היום" מאשר לפני ה-7.10, לדבריו.

"הדור הבא של נקודות קפה"

בשלב הבא הוא מתכנן להקים כמעט בכל מקום בארץ נקודות כאלה, בחיבור עם חברות נדל"ן ומתחמי מסחר גדולים. הוא מסביר שכל בניין משרדים חדש זקוק לנקודת קפה טובה בכניסה, אבל רשתות לא יכולות להיכנס אליה כי יותר מדי גורמים אוכלים מאותה קופה. המודל שלו מתאים לנפחים קטנים יותר, והנקודה יכולה להפוך לנקודת מכירה שמציגה מוצרים מעניינים, כולל סלולר. "יש להם זהות עסקית אחרת לגמרי", הוא אומר. לדבריו, גם עולם האחריות התאגידית מהווה פוטנציאל: "הכסף שם בלתי מוגבל. השמיים הם הגבול".